למה לא פוגשים ציידים-לקטים אצל רופא השיניים?

חיוך

מאת ד"ר ספי פורת, רופא שיניים ומנהל מרפאת שיניים פרטית בכפר סבא, בעל ניסיון רב בהלבנת שיניים ורפואת שיניים אסתטית

חייהם של הציידים-לקטים שונים מאוד מחייו של תושב העולם המודרני. טובים יותר או פחות? על כך ניתן להתווכח. אך לאורח החיים העתיק יותר יש יתרון אחד ברור, לפחות: פחות עששת בפרט ומחלות שיניים בכלל. לכן, בחירה בתזונה פליאוליתית, הדומה לתזונתו של הצייד-לקט, יכולה לחסוך לנו לא מעט ביקורים אצל רופא השיניים.

בשנת 1925 התפרסם ב-American Journal of Physical Anthropology (כתב העת האמריקני לאנתרופולוגיה פיזית) מאמר מאת החוקר ר' וו' לי (R. W. Leigh) שעסק בשכיחות של עששת, מחלת השיניים הנפוצה ביותר, בקרב אינדיאנים בארצות הברית. לי הראה ששכיחות העששת קשורה באופן מובהק לכמות הפחמימות בתזונה של האינדיאנים: ככל שהתזונה שלהם הייתה עשירה בפחמימות, כך עלתה שכיחות העששת אצלם.

זקנת השבט אוכלת כריך

בשנת 1979 אנתרופולוג אמריקאי בשם כריסטי טרנר פרסם מאמר חשוב שעסק בשיניים של עמים ביפן הפרהיסטורית (מ-14,000 לפנה"ס ועד 400 לפנה"ס, "תקופת ג'ומון"). הוא הסתמך על המחקר של לי ובחן עוד מחקרים רבים שעסקו בשיניים של עמים שונים במהלך ההיסטוריה האנושית. הנתונים שהוא אסף הראו שבחברות של ציידים-לקטים שכיחות העששת הייתה נמוכה באופן משמעותי לעומת תרבויות של כלכלה מעורבת (חקלאות לצד צייד וליקוט) ובאופן משמעותי עוד יותר לעומת תרבויות חקלאיות. בחינת גולגולת מתקופת ג'ומון העלתה שכיחות גבוהה יחסית של עששת בקרב האנשים שחיו במרכז יפן בתקופה זו והדבר הוביל למסקנה המתבקשת שהם עסקו בחקלאות וכבר לא היו ציידים-לקטים מובהקים.

ציידים-לקטים סבלו אם כן מפחות עששת. למרות שעששת נגרמת בגלל שילוב של גורמים, מרכיבי התזונה, ובעיקר הפחמימות, מהווים גורם חשוב במיוחד.

 

מה ההבדל בין תזונת הציידים-לקטים לתזונה המודרנית ומדוע זה משפיע על בריאות השיניים?

האויב הגדול של בריאות השיניים שלנו הוא הסוכר. ציידים-לקטים צרכו (ובתרבויות נדירות שעדיין משמרות את אורך החיים הזה, צורכים) הרבה פחות סוכר ממי שחי בחברה המודרנית.

סוכר איננו הגורם לעששת – הוא "רק" מסייע מאוד להתפתחות שלה. החיידקים הגורמים לעששת מתיישבים על השן, בונים מושבות ומפרישים חומצה הגורמת ל"חורים" בשיניים. והם גם מאוד אוהבים סוכר. כשהם מפרקים אותו נוצרת חומצה שמצד אחד מאפשרת להם להתחבר טוב יותר למשטח השן ומצד שני פוגעת בציפוי השן ומאכלת אותו. משמעות הדבר היא שבתזונה עשירה בסוכר אנחנו מזינים את חיידקי השן ומעודדים היווצרות של עששת.

כשאנחנו משתמשים במילה סוכר אנחנו מתכוונים לממתיק שאותו ניתן למצוא בכל כך הרבה מוצרים – סוכר לבן וסוכר חום (כן, אין הבדל גדול ביניהם מלבד הצבע) ושאר מיני הסוכר התעשייתי (שמיוצר מתירס למשל) הנפוצים במזון המודרני. אבל לא רק הסוכר הזה מעודד היווצרות עששת אלא גם סוכרים אחרים הנמצאים באופן טבעי במזונות מסוימים.

שוקולד ושיניים

עמילן הוא סוכר, או בשם אחר – פחמימה, ולא סתם פחמימה אלא פחמימה מורכבת. מזון עשיר בעמילן, כמו מוצרי מזון עשירים בקמח – לחם, פסטה וכן הלאה – מספק לחיידקים מקור לסוכר ומאפשר להם לייצר את החומצות המזיקות לשן. בנוסף, חלק מהמאכלים העשירים בעמילנים נוטים להיתקע בין השיניים ולהישאר שם זמן ארוך, מה שמעניק זמן לחיידקים לפרק יותר סוכר ולייצר יותר חומצות. התזונה של הציידים-לקטים ענייה בעמילן ולכן נגרם להם פחות נזק לשיניים.

המסקנה הפשוטה היא שעלינו להימנע ככל האפשר מהסוכר בפרט, ולהמעיט בצריכת סוכרים ככל האפשר בכלל – בדיוק מה שכוללת דיאטה קדמונית או פליאוליתית.

נקודה חשובה נוספת היא מזון תעשייתי בכלל וחטיפים בפרט. ניקח לדוגמה חטיפי בוטנים למיניהם שפופולאריים לא רק אצל ילדים אלא גם אצל ההורים – הרי אין בהם סוכר ויש להם תדמית של חטיפים בריאים יותר. אלא שלא רק סוכר מזיק לשיניים: מזון שנלכד בשיניים מהווה בסיס מצוין להתפתחות החיידקים המזיקים לשן. חטיפי הבוטנים הם בדיוק מזון מסוג זה – כולנו יודעים כיצד הם מותרים שאריות בין השיניים, ולא רק על האצבעות הדביקות של הילדים.

תזונת הפליאו כוללת הימנעות ממזון תעשייתי ככל האפשר ומחטיפים תעשייתיים בפרט. כך, אולי מבלי להתכוון, היא תורמת גם לבריאות השן ומצמצת את הנזקים הנגרמים לשיניים – עוד יתרון של תזונה זו בהגנה על השיניים שלנו.

ילד לועס מסטיק

 

מהם המזונות שטובים ובריאים לשיניים שלנו?

סוכר וסוכרים הם אויבי השן, אבל ישנם מרכיבים בתזונה שיכולים להיות ידידים לשן. תזונה עשירה במרכיבים אלה תתרום לבריאות השן לצד תזונה המבוססת על הימנעות מגורמים מזיקים.

סידן. לא מספיק לצרוך סידן – צריך גם לדאוג לכך שהסידן יגיע למקום הנכון. אם לא מקפידים על תזונה נכונה, גם אם היא עשירה בסידן, הסידן עלול להגיע לעורקים ולחסום אותם במקום להגיע לעצמות ולשיניים. לכן עלינו לצרוך סידן יחד עם מרכיבים שדואגים לכך שהוא אכן יגיע למקומות שבהם הוא נחוץ.

מרכיב חשוב בתזונה שלנו שדואג בדיוק לכך הוא הוויטמינים המסיסים בשומן. אלה הם ויטמינים שאת העודפים שלהם הגוף מפנה באמצעות שומן ולא באמצעות מים. קבוצת ויטמינים אלה כוללת את הוויטמינים E, D, A ו- K. אחד התפקידים של ויטמין K2 הוא לכוון את הסידן אל העצמות במקום שינוע אל העורקים. ויטמין D ממלא תפקיד חשוב בספיגת הסידן מהתזונה שלנו.

התזונה הפליאוליתי מציעה מגוון מקורות לוויטמינים הללו:

  • שמנים כמו שמן זית, שומן מהחי, חמאה, שמן קוקוס ושמן אבוקדו.
  • דגי מים עמוקים, צדפות וחלקי פנים של בקר.

חייו של הצייד-לקט ודאי אינם חפים מבעיות, צרות וקשיים, אבל לפחות הוא נמנע מביקורים אצל רופא השיניים. הקפדה על תזונה דומה לתזונה שלו – תזונה קדמונית או פליאוליתית – יכולה לסייע לנו לשמור על בריאות השיניים, לצד הקפדה על היגיינת פה, כמובן. 

תגובות

היה הראשון להגיב על מאמר זה!

קבלת עדכונים על