סיפור האהבה שלי עם הפליאו

שני

אחרי שנה וחודשיים בפליאו, נראה לי שהגיע הזמן לומר תודה באופן רשמי, ולספר את הסיפור שלי:

מאז שהייתי ילדה סבלתי מעודף משקל. תמיד הייתי צריכה לשים לב למה שנכנס לפה, ותמיד עם נקיפות מצפון. כמובן שניסיתי כמעט כל דיאטה אפשרית במהלך החיים.

לפני כ-12 שנים עברתי לתזונה "בריאה": רק קמח מלא, קוואקר, ירקות, בשר בכלל לא, רק עופות. על הנייר עשיתי הכל כמו שצריך – אפילו התעמלתי 4 פעמים בשבוע, והדבר היחיד שלא זז, היה המשקל. או יותר נכון, הוא זז, אבל רק לכיוון מעלה.

לפני כמעט שנתיים שמעתי בפעם הראשונה על הפליאו מחברה בישוב. כמובן שבהתחלה הגבתי כמו שכולם מגיבים – "מה את משוגעת? בשר שמן? חמאה? את תגמרי עם התקף לב לפני גיל 45" ועוד…

שני הראל

ואז, לפני שנה וחודשיים, יצא לי לדבר איתה שוב. רק שהפעם הייתי אחרי תקופת בליסה בלתי נשלטת, שכמובן הייתה מלווה בהלקאה עצמית על כמה חסרת עמוד שדרה אני, וכמה אני לא יכולה להשתלט על הפה שלי. בהחלטה של רגע, החלטתי שאני מנסה. ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות, אין לי מה להפסיד.

החברה נתנה לי את הספר "הסוד הקדמוני" (שמאז קניתי בעצמי, וקניתי עוד כמה עותקים בכמה הזדמנויות כי לקחו לי את שלי), והשאר היסטוריה… המשקל התחיל לרדת בעקביות. אני לא נשקלת, אז אני לא יודעת כמה בדיוק ירד, אבל כמו שהתמונות מראות, ובעיקר הבגדים מראים – אני מניחה שירד לא מעט.

האנרגיות בשמיים – יכולים להיות ימים עמוסים בטירוף שאני עוברת ממשימה למשימה, ואז גם התעמלות אחרי הצהריים, ושיעור בערב – והכל בכיף ובלי נפילות אנרגיה.והכל קורן מבפנים…

האיש שלי הצטרף אלי די בהתחלה, ומאז גם שתי אחיותיי והגיסים שלי, ואבא שלי בדרך.

תגובות

היה הראשון להגיב על מאמר זה!

קבלת עדכונים על