ליבליב הצליחה לעלות במשקל

רכיבה על אופניים

סיפור ההצלחה הבא שונה מאוד מסיפורי ההצלחה המחוייכים המפורסמים בדרך כלל, אך הוא לא פחות מרגש ובוודאי שלא פחות אמיתי. פנו לעצמכם כמה דקות.

את ליבליב אני מכיר למעלה מארבע שנים, ואנו מתכתבים במייל לעתים תכופות ונפגשנו הרבה פעמים באירועי פליאו שונים ברחבי הארץ. ליבליב היא מותיקי קהילת הפליאו בארץ, היא אישה בת 37, העובדת בביה”ח איכילוב וגם בלוגרית הכותבת מזה כמה שנים את הבלוג “חיי כשייכת לספקטרום האוטיסטי“. כפי שלא קשה לנחש משם הבלוג, ליבליב היא בעלת תסמונת אספרגר, הנמצא על הרצף האוטיסטי והמאופיין בקשיים בתקשורת הבינאישית. אז היא לא הבלוגרית הקולחת הטיפוסית שתצפו לראות והטקסטים שלה לעתים קשים ומקוטעים אבל תמיד אמיתיים ומרתקים בדרכם.

את ליבליב פגשתי לראשונה בדשא של פארק הירקון, בכינוס הראשון שנעשה לקהילת הפליאו בארץ. ראיתי אישה זעירה ונמרצת, רזה מאוד והנראית כנערה צעירה מאוד. שואלת שאלות סקרניות ולא מהססת לנסות בעצמה את הדברים.

ליליב תמיד היתה רזה מאוד מאוד, והמסע שלה אל הפליאו היה מסע המבקש בריאות, העלאת משקל, אנרגיה ותחושה בריאה. אז כעת, לאחר שנים של פליאו, ליבליב מבקשת לשתף את סיפור ההצלחה שלה. והנה הטקסט שכתבה, בלשונה שלה, ובתיקונים זעירים פה ושם כדי להקל על הרצף. אז הקריאה מעט מסורבלת אבל כדאי לקרוא ולפרגן:

הסיפור של ליבליב

אני ליבליב, בת 37 וספורטאית (רכיבה על אופניים, הליכות למרחקים ארוכים וקצת קפיצות על חבל).
מגיל 15 ועד גיל 33 הייתי צמחונית. כמה חודשים לאחר תחילת הצמחונות התחלתי לפתח אלרגיה שהמשיכה להתפתח במשך כמה שנים. קראתי ספרים על תזונה נכונה עוד מהתיכון. בתור אחת השייכת לספקטרום האוטיסטי, יש תחום התעניינות שבלעדיו אי אפשר ואצלי זה היה תזונה (ואחר כך תזונת האדם הקדמון). למדתי ביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה – רציתי להיות תזונאית.

בשל קושי במציאת עבודה התחלתי לעבוד ב”מקדונדלס” במשך 6 שנים והשתדלתי שלא לאכול שם מזון שטוגן בשמן עמוק. התוצאה הייתה שתוך 5 חודשים ירדתי 4 ק”ג והגעתי למצב של תת-משקל.

אז עוד לא ידעתי שאני רגישה לגלוטן… בעבר אהבתי פסטות, קרקרים לחמית. אבל לאחר אכילה של לחמית מחיטה מלאה, ותוך דקות, הבטן שלי הייתה מתנפחת והייתי חוטפת כאבי בטן עזים. לאחר שהוצאתי את הגלוטן – הפסיקו הכאבים. כשאכלתי שוב טוסט – הם חזרו, וככה הבנתי שאני רגישה לגלוטן.

הדיאטנית ייעצה לי לאכול יותר שקדים ואגוזים כדי לקבל אומגה 3. אז עוד לא ידעתי שההמרה של אומגה 3 צמחית היא ממש נמוכה. אמנם בגלל אכילה רבה של פחמימות הצלחתי כמעט לחזור למשקל שלי, אבל ממש קשה להשמין וקשה, עד בלתי אפשרי, לעלות מעבר.

ביום גיבוש של העבודה שלי ב-2011 ביקשתי מדיאטנית שהיתה שם למדוד לי את אחוז השומן בגוף. אצל אישה אמור להיות ממוצע של 25% ומתחת ל-16% עלול לגרום חוסר פוריות. נמצא אצלי, תחזיקו חזק: 13.8% שומן (אפילו שיחס המשקל לגובה היה תקין). האמת? לא הופתעתי. תמיד ידעתי שאני רזה מאוד.
אז הדיאטנית הציעה לי לאכול שומן. זו הייתה הפתעה כיוון שלאחרים היא אמרה ששומן לא בריא, אבל לי היא אמרה שמותר לי לאכול גבינות שמנות, לאכול הרבה אגוזים ולאכול קופסה שלמה של טונה עם השמן.
זה רק גרם לי להיות יותר רזה ולא הבנתי למה. איך זה יתכן? שומן זה משהו משמין. מה, הגוף לא קולט שחסרים לו שומנים?

אחרי קורס תזונה שהיה לי ב-2005, ודובר בו על האדם הקדמון, התחלתי לעשות שינוי. תחילה העפתי סוכר. הוספתי שמן קוקוס, העפתי פחמימות רעות. מזון מעובד בדר”כ לא אכלתי כבר מסוף שנת 1997. העפתי את הגלוטן בהדרגה.

בהתחלה הייתי עדיין צמחונית, אבל כבר היו עלני סימנים של מחסור בויטמני B ואבץ (למשל חוסר שינה ונשירת שיער קשה). אז פעם בשבוע אכלתי כבד בקר. לאט לאט התחלתי לאכול כבש, בקר ובשר. התחלתי לאכול מוח עצמות של שוקי עוף. בהתחלה עשיתי זאת רק פעם בשבוע ואחר כך התרגלתי והתחלתי לאכול בשר או עוף כל יום. המשכתי לאכול דגים פעם בשבוע.

בדצמבר 2012 התחלתי לצרוך אומגה 3. אחרי שנה וחצי עברתי לאומגה 3 גליל. מאז השינוי בתזונה ותוסף התזונה אני בריאה, הרבה יותר רגועה ומורכזת ויכולה להתגלש במגלשות מים אקסטרים. הריכוז שלי השתפר ואני סובלת הרבה פחות מאלרגיות לעקיצות יתושים ולמטהר אוויר. ההספק שלי בעבודה, ברמת התפוקה, גבוה יותר. נשירת שערות ירדה בצורה משמעותית וגרדת כמעט ואין, למעט תקופות יובש. אני נראית יותר טוב, צעירה יותר ובנוסף אני מוסיפה מסת שריר.

***
עד כאן הסיפור של ליבליב. עבורה, הפליאו היה המשעול העתיק להשגת בריאות, משקל תקין, ריכוז ואנרגיה. כתבו תגובות, שתפו או שאלו (או גם וגם) ואין לי ספק שליבליב תענה גם פה.

תגובות

  Subscribe  
קבלת עדכונים על