מה אוכלים ילדים פליאו?

מרגע לידת ילדנו הראשון, אנו דואגים שיתפתח כמו שצריך, שיאכל כמו שצריך, שיהיו לו חברים, שיהיה בריא, שלא ייחבל, שלא יאונה לו כל רע, שישאף למצוינות, שיהיה אהוב ושיהיה מאושר. בין כל המשימות הללו, אנחנו רוצים שיאכל בריא, כך שיוכל להתפתח כהלכה, שיעשה פעילות גופנית שתחזק אותו ושידע לנסות טעמים חדשים. אין ספק שזו הרבה עבודה – אך היא לא קשה כמו שנדמה. אמנם ילדים נוטים להיות קליינט קשה באוכל אבל זה לא אומר שהם חייבים לאכול פסטה, שניצל, שוקו וממתקים.

נתחיל מהלידה. היום כבר יישרו קו על נושא ההנקה והבינו שחלב אם הוא הבריא והמזין ביותר עבור התינוק. לגבי תזונת תינוקות יש סטטוס קוו, אך ברגע שהם מתחילים לצרוך מזון מוצק – כאן מתחיל הבלגן. תרכיזים ממותקים, פחמימות ודגנים מוצאים את דרכם אל קיבת הילד ומהווים לו לחברה מאותו הרגע והלאה. 

מהו אוכל לילדים?

אם נשאל צרפתי הוא לא ידע לומר כי אצלם הילדים אוכלים בדיוק כמו ההורים. אצלנו המצב שונה וחטיפים, ממתקים ואוכל מעובד הם חלק אינטגרלי מתורה שלמה הנקראת “אוכל שילדים אוהבים”.

ובכן, קודם כל – בכל הנוגע לילדים, המגוון לא מצומצם כמו שאנו מאמינים. נכון, ילדים רבים לא אוהבים לנסות מאכלים חדשים. הם אוהבים את הקורנפלקס בבוקר ואת הפתיתים עם השניצל שלהם בקטשופ ושיעזבו אותם בשקט.

אבל כדי שיאהבו את הפתיתים והקורנפלקס הם היו צריכים להיכנס הביתה – ואם השומר על מפתן הדלת מאוד מחמיר ומסנן חיטה אז במקום פתיתים הילד יאהב מאוד אורז. ובמקום שניצל הוא יאהב חזה עוף בגריל. ולא יצטרך קורנפלקס כי ארוחת הבוקר שלו תהיה חביתה מחייכת. אם נכיר לילד בגיל מוקדם אוכל, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יאהב אותו. קוקוס, חלקי פנים, ירקות, פירות – הם לא טאבו אצל ילד. הם פשוט לא מוכרים. שיטה נפוצה להתחיל להרגיל ילד למזון מסוים היא “להחביא” אותו בתוך מזון אחר ולאט-לאט לתת לו יותר ויותר מקום משל עצמו.

“אוכל בריא הוא מסובך, אוכל לילדים הוא פשוט”

העניין המרכזי בדרך כלל בגללו ילדים לא אוכלים בריא הוא פשוט הנוחות. ישנו מיתוס שאוכל לילדים = קל, זול ומהיר. אוכל בריא = מסובך, יקר ואיטי. המשוואה הזאת לא נכונה.

• סטוק של ביצים קשות לוקח 10 דקות להכין, אותו הזמן שלוקח להפשיר פיתה ולהכניס לתוכה ממרח שוקולד.
• אורז צריך 20 דקות – אפילו פחות מפסטה, כשמחכים שנים עד שהמים ירתחו.
• חזה עוף בגריל מתבשל רבע שעה ודורש פחות עבודה מלעמוד על הכיריים לטגן שניצל (וגם דורש הרבה פחות נקיונות אחר כך).
• לחתוך סלט זה באמת כלום זמן, במיוחד היום כשיש קוצצי ירקות ידניים.

ויקר? 3 חבילות ספגטי בשבוע עולות יותר מאריזת אורז אחת.

לא סתם הנטרופתית ורד לב הקימה את הבלוג “מה יש לצהריים” שם נמצא מאגר בלתי נדלה של רעיונות יצירתיים וטעימים של מתכונים וארוחות שילדים וגדולים יאהבו כאחד. כמו שהיא מתארת בעצמה: 

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם – מה להכין לארוחת הצהריים. לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה”ס ולפעמים אף קודם לכן.

יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם.

מצד שני, הילד לא גדל בבועה

ישנו גם העניין של הקבלה החברתית. יש טיול שנתי – כולם מביאים חטיפים. יש מסיבת יום הולדת – כולם אוכלים עוגת שוקולד. יש קבלת שבת בגן – כולם אוכלים חלה עם ריבה או שוקולד ומיץ פטל. יש ארוחת בוקר בקייטנה – כולם עם שוקו ולחמנייה. למה שהילד שלנו יהיה יוצא דופן?

אם כולם מביאים חטיפים לטיול והילד שלנו יביא שקדים, אגוזים ועגבניות שרי אז ישר אנחנו מעלים מול עיניו תמונה בה כל האוטובוס צוחק על הילד ומתחיל להמציא עליו שירים. האמת היא, שלאור השינויים התזונתיים הרחבים המתרחשים בחברה בשנים האחרונות, לבית הספר מגיעים ילדים שלא אוכלים גלוטן בגלל צליאק, ילדים טבעונים וצמחונים, ילדים אלרגיים לחלב וכאלה שמתים על זיתים. הילד לא יהיה חריג בנוף שבו הסטנדרט כבר לא כזה סטנדרטי. היום דווקא ילד שמביא לחמנייה עם גבינה צהובה ומרגרינה כנראה יהיה יוצא הדופן.

השאלה היא מה הילד רואה בבית. אם במזווה יהיו רק דגים משומרים, חמוצים, רסק עגבניות וחלב קוקוס – הוא לא ידע ש”חסרים” שם ממתקים והררי קוסקוס. אם במקרר יהיו נקניקים, ביצים קשות ואגוזים – כשישעמם לו בין פרק לפרק בטלוויזיה, הוא יפתח את המקרר וזה מה שהוא ינשנש. אבל, אם בסוף הפסקת הפרסומות התיישבנו ליד הילד עם מעדן חלב – כנראה שלא הבנו מהי דוגמה אישית. המחשבה ש”הוא ילד, הוא צריך לגדול ולאכול נכון. אני גם ככה מבוגר מדי בשביל לשנות הרגלים”, רק תקשה את ההסתגלות של הילד. בבית הספר הוא לא ירגיש יוצא דופן, אבל בבית הוא לא יבין מדוע לו יש אוכל אחר בזמן שההורים אוכלים ממתקים ופחמימות.

בסוף, אמנם אנו רוצים שיאכלו בריא אבל כאמור אנחנו גם רוצים שיהיו מאושרים, ולכן זה בסדר לא להחמיר עם הילדים ולאפשר להם לאכול פעם ב… חטיף עם כולם. אם נשמור על מפתן הדלת שלנו אלרגי למזונות מעובדים וממותקים, שומר עקשן בכניסה לבית, יהיה לנו קל יותר לאפשר את ה”חטא” ביציאה מהבית.

נעשה את כל זה עבורו כי זה הילד שלנו, כל עולמנו, אנחנו רוצים שיהיה מאושר, בריא ואהוב – ולשם כך ניתן לו עד האינסוף ומעבר לו.

רק שיהיה דל פחמימה.