מה אוכלים במילואים (רמז: לא רק חול)

הגיע צו המילואים, וחוץ ממדי ה-ב’ שצריך לחפש עכשיו (כי מי זוכר איפה שמנו אותם במעבר דירה) פתאום נדלקת נורה קטנה באחורי הראש שאומרת: “רגע, מה אני אוכל שם?”. המזון הצבאי אמנם כולל הרבה שומן אבל לא כזה מהסוג הטוב, ובכלל כל קשר בין מטבח צבאי לאוכל אמיתי הוא מקרי, וכנראה גם חד פעמי. בהנחה שאנחנו לא הולכים להשתמש בנשק כדי לצוד, עולה השאלה מה עושים?

קודם כל כמה הנחות מוצא:

• מוצרי היסוד שיש בצבא הם איכותיים, גם אם התוצר הסופי לא כל כך. קרי: אפשר למצוא אוכל לפני שמבשלים אותו בשמן מכונות.

• מנות קרב הן יקרות, ולכן משתמשים בהן כמה שפחות. בשטח בדרך כלל מספקים כריכים ממיקור חוץ.

• במילואים הקשר עם המטבח יותר קרוב על פי רוב, לעומת שירות סדיר, והמוצבים והבסיסים קטנים באופן דרסטי. יותר קל להתחבר לטבח, הרס”פ או מנהל המטבח.

• יש היום הרבה יותר מודעות לצרכים מיוחדים של הפרט בתוך המערכת. אם זה בשר “חלק” למהדרין, אם מנות צמחוניות או התאמה לטבעונים, ואם מנות מיוחדות לחולי צליאק.

אוקיי, עכשיו מה עושים עם המידע הזה ועם המילואים הצפויים?

1. מביאים מהבית:

• • הרבה אגוזים.

  • שוקולד מריר 85%.

  • שמן זית – לשימוש אישי וגם לתת לטבח אם מבקשים שיכין מנה בלי שמן תעשייתי.

  • שימורי דגים (טונה, אנשובי, סרדינים).

  • חמוצים משומרים (זיתים, מלפפונים חמוצים, חצילים קלויים, פלפלים קלויים).

  • רסק עגבניות.

  • טחינה.

2. מתחברים לטבח: מילואים הנמשכים מעל כמה ימים יהיו כנראה בבסיס קטן או מוצב, והקשר עם הטבח יותר קרוב. אפשר ליצור קשרים אישיים איתו ולבקש את עזרתו. אם מדובר בבסיס גדול (צאלים הוא האהוב ביותר למילואים) זה לא אומר שהטבחים לא ישתפו פעולה. אפשר לבקש שיכינו את האוכל בשמן זית – וטוב יותר אם זה אחד שהגיע מהבית – או שלפני שמכניסים לרוטב את האורז שישימו מנה בנפרד.

3. מתבססים על חומרי הגלם: בצבא לא חסרות ביצים, הררי אורז מחכים במטבח ויש שפע ירקות טריים, כשהיום מקפידים גם על פירות. אפשר לפני היציאה לשטח לבקש כמה ביצים קשות, ירקות ופירות ולקחת חבילת אגוזים.

4. צמים: זאת הזדמנות לנסות לצום לסירוגין. אפשר לדלג על אחת הארוחות ביום, ולהעביר את היום עם הרבה מים.

5. מתפשרים: זה בסדר, אפשר גם לאכול לא פליאו במילואים. אפשר ששבועיים מהחיים יכללו שמן תעשייתי ודגנים – הרי זה מה שאכלנו שנים לפני שגילינו את הפליאו. העיקר זה לעשות את המאמץ כדי לצמצם נזקים עד כמה שניתן, ולהחליט על מה להתעקש. למשל, שניצל תעשייתי לא יעבור את הגבולות האדומים אבל קבב מעובד כן; קוטג’ זה בסדר; אורז שבושל בשמן קנולה הוא חוקי; אפשר לאכול חביתה או חזה עוף אם בושלו בשמן צמחי; מינון גבוה של ירקות זה סבבה, וכן הלאה.

ממה כדאי להימנע בכל מחיר?

חיטה. נמצאת כמעט בכל ארוחה צבאית – שניצל, פסטה, פתיתים, אטריות. רק במידה ונמצאים בשטח ופרט לכריכים אין אוכל אחר – זאת הסיטואציה היחידה שבה חיטה מתקבלת על הדעת. ביתר המקרים, תמיד יש חלופה: ירקות, ביצים, אפילו גבינות. העיקר לא חיטה.

צ’וקולוקים. חברו הטוב ביותר של החייל המשועמם (בסדיר ובמילואים). גם אם כולם יושבים על קפה עם וופלים, זאת לא בעיה לשבת לידם עם חופן שקדים.

ירקות מטוגנים. לירקות מבושלים בחדר האוכל הצבאי אפשר לתת אישור, ירקות מטוגנים (ובעיקר חצילים, כוכבי המטבח הצבאי) הם כבר משהו אחר. השמן התעשייתי בו מטגנים אותם כל כך עמוק בחצילים שזה יותר פלסטיק מירק.

שוקו בשקית, מיץ או תה ממותק. יש מים בשפע, יש תיונים ויש קפה שחור. זה שאלו מילואים לא אומר שצריך להפגיז את הבטן בחלב ניגר מתובל בפצצת סוכר.

בהצלחה! והכי חשוב: סעו בשלום, וחזרו בשלום.