"אני לא זוכר את עצמי שמח ופעלתן כ"כ מאז שהייתי ילד"

נועם לוי

לפליאו הגעתי בטעות. בעצם זה אפילו לא היה פליאו אלא HFLC (הרבה שומן, מעט פחמימה).
ראיתי סרטון של בחור מתאמן שמספר על התחמצנות פחמימות ועל יעילות שומן רווי וכולסטרול. הסרטון היה ערוך באמת אחלה, אבל לי? אדם שגדל בבית ״בריאותי״? לי זה היה נראה כמו בדיחה.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד פעלתן – בגיל 12 הצטרפתי לקבוצת כדורגל וגם כשעזבתי בגיל 17 הקפדתי להתאמן במכון כושר ולעשות ריצות בתדירות גבוה. ויתרתי בחיי על הרבה מותרות למען שיפור יכולותיי הספורטיביות והכל באמת זרם יפה מבחינת משקלי הכושר עד בערך גיל 20.

בגיל 20, כשאני במשקלי שיא מבחינה עצמית ושוקל 88 קילו על 13% שומן, 1.80 מ' גובה, החשק אט-אט התחיל להיעלם. לא רק חשק להתאמן, אלא חשק כללי להנות. באותה תקופה לא יצאתי, הייתי טיפוס מתבודד ועצוב, וזה אפילו הגיע למצב שלא עבדתי שנה כי פשוט לא היה לי כוח לכלום חוץ מלהתאמן ולאכול ״בריא״.

אחרי שנה אמרתי לעצמי שזה הזמן קצת לטפל בעצמי. לא כי באמת רציתי אלא כי לאמא כבר התחיל להימאס. הרופא הכיר לי את הריטלין ואני כבר התאהבתי בתרופת הפלא שלמשך 8 שעות עושה אותי עירני יותר. אבל עם הזמן, כמו כל תרופה, הגוף מתרגל וכשההשפעה פגה חזרתי לאותו מצב: אדם מבולבל, עייף ומאוד מיוזע שלא מבין למה.

הייתי אדם מאוד ״שמור״ – רוטינה קבוע של ארוחת בוקר שכוללת 100 גרם שיבולת שועל לא מבושלת וקופסת טונה בצד, לצהריים 250 גרם פסטה מלאה עם חזה עוף, אחרי האימון שייק חלבון וכמה תמרים ואחרי חצי שעה עוד ארוחה של קוטג׳ 3% במקרה הטוב ו-1% בדרך כלל עם 4 לחמים מחיטה מלאה. אחר כך עוד ארוחה מאוד דומה של טוסט עם גבנ״צ 9-5%. בין לבין הרבה אגוזים ושמן קנולה, ואם ביצים אז שלא יעבור את ה-2 חלמונים. בקיצור על הנייר של רוב הרופאים/ תזונאיים זה לא נראה כמו תפריט רע (אולי יותר מדי חלבון).

כל אדם שקצת מכיר פליאו רואה פה הרבה אומגה 6, סוכרים ובעיקר חוסר טעם.

כשעשיתי בדיקות דם וקיבלתי תוצאות של כולסטרול גבוה יחסית וחוסר בברזל לא הבנתי איך. הרופא אמר שיתכן שזה גנטי ועל הדרך המליץ לי על אבקת ספירולינה, גוג׳יברי, שורש מאקה וזרעי צ׳יה/ המפ. לכמה שבועות באמת הייתי קצת בפיק אבל שוב מהר מאוד חזרתי לאותו מצב.

לפני 9 חודשים הגעתי בטעות שוב לסרטון שרץ ביוטיוב על בחור אמריקאי שמספר שניסה כל דיאטה ומאז שהוא פליאו הוא פשוט אדם עירני ושמח יותר. ושוב הייתי מאוד ספקן, איך זה יתכן שהפחמימות המורכבות אשמות? הרי גדלתי על זה שהחלבון והשומן הם אלה שמכבידים ולא בריאים לגוף.

אבל האמת היא שבאותו הרגע כבר לא היה לי אכפת. רצתי לשוק לקנות כבד בקר, הרבה ירקות וגוש חמאה. אני לא יודע אם זה פסיכולוגי או לא אבל כבר אחרי הארוחה הזאת הרגשתי טוב יותר והרבה פחות כבד.

אחרי חודש וחצי הפסקתי להזיע כמו מטורף ואחרי חודשיים הצלחתי לשבור שיאי משקלים אישיים ולהרזות באותו זמן, וזה רק משתפר עם הזמן. היום אני עושה דדליפט 210 ק"ג, סקוואט 147 ק"ג, ובנצ׳-פרס 142 ק"ג. אבל יותר מכל והכי חשוב – אני לא זוכר את עצמי אדם כל כך שמח ופעלתן מאז שהייתי ילד.

אני 9 חודשים בפליאו. מאדם שלא מצליח להחזיק את עצמו בעבודה יותר מחצי שעה אני פותח עסק, כל זה אחרי חצי שנה של הרבה עבודה אבל באמת שעם חיוך על הפנים והרבה רצון שנובע מהכוח והעירנות שפתאום קיבלתי.

משפחתי הקרובה די בשוק מכל התהליך שעבר עליי ובעיקר אמא שלי, שלא מבינה איך מאדם עייף ודיכאוני הפכתי לאדם שמח ופעלתן. תמיד כשאני טוען בפניה שזה הפליאו היא עושה לי פרצוף חמוץ וטוענת שאני מדמיין. ככה זה הרגלים ותפיסה – גם אם היא שקרית אלה דברים שקשה לשנות.

נועם לוי

תגובות

היה הראשון להגיב על מאמר זה!

קבלת עדכונים על