פויקה: כך תעשו זאת נכון

פויקה

מזג האוויר עושה חשק לצאת לטייל, לשבת בחיק הטבע עם מפה משובצת, להריח את הפריחה, לתת לילדים לרוץ ולאכול משהו טוב. ומה יותר טוב לאכול ביום שמשי יפה בחוץ מאשר תבשיל שבושל באהבה בקדירת פויקה? אז לכבוד האביב שהגיע, הנה המדריך הגדול והמקיף לקדירה הנהדרת הזו:

 

מה זה פויקה?

זוהי קדירה עבה, כבדה ושחורה, מברזל יצוק, בעלת 3 רגליים קצרות. הקדירה מיועדת למדורה או גחלים, לתבשילים בבישול ארוך ובחום גבוהה. המילה החמודה הזאת מקורה באינדיאנית.

הפויקה אהובה על כל מי שרוכש אותה. בדרך כלל, ברגע שיש לך פויקה אחת סביר להניח שהיא תישאר איתך לנצח, תעודד בך את החשק לצאת לטייל ולבשל בה מטעמים. 

לפויקה יש נטייה לקרב לבבות, כיוון שהיא דורשת שיתוף פעולה: קישוש עצים, חיתוך הירקות והבשר, הכנת הרוטב, הבערת האש, הבישול ובעיקר ההמתנה שמעודדת שיח קליל ומצב רוח טוב.

 

הגודל כן קובע

את הפויקה מחלקים למספרים: החל מחצי ועד שש. השמועה אומרת שיש גם פויקה מעל 6, אבל אלא אם אתם יחידה צבאית שלמה – אין לכם צורך בפויקה בגודל כזה.

האגדה האורבנית מספרת שהמספר של הפויקה נמדד במספר העופות השלמים שאפשר להכניס אליו, כך שבפויקה מידה 5 אפשר להאכיל בערך 20 איש רעבים, וצריך שני גברברים חסונים (או נשים חסונות) כדי להוציא את הקדירה המלאה מהאש.

אז בחרו את הפויקה לפי הצרכים שלכם. פויקה קטן מדי יגביל אתכם, ופויקה גדול יהיה כבד ויתפוס מקום בתא המטען ובמחסן. הרוב קונים את גדלים 2 (למשפחות ממוצעות או טיולים בקבוצות קטנות) או 3 (לחבורות או משפחות גדולות), ויש מי שקונים שתי קדרות בגודל 2 כדי להכין כמה מתכונים במקביל – או אחד צמחוני ואחד בשרי. 

הפויקה הקטנים שימושיים לטיולים של יחידים עד שלושה, והקטנטנים, החצי למשל, הם בעיקר מתוקים מאוד ושימושיים לרטבים או קינוחים. 

 

פויקה

 

אי אפשר להאיץ בפויקה

כמו כל תבשילי הקדירה, גם הפויקה דורשת סבלנות ואהבה. הבישול נעשה בחום בינוני, לא גבוה מדי, ועל גחלים ולא אש ישירה. אלא אם אתם רוצים קדירת פחם.

המפתח הוא להצית מדורה, לתת לה לכלות את העצים עד שנוצרות גחלים ולבשל עליהן. יש את המהדרין שיבשלו את הפויקה בשתי זירות: אחת היא המדורה המקורית, והשנייה היא בור חפור אליו מועברות הגחלים ושם מתבשלת הפויקה. ואז ניתן “לתדלק” את הפוייקה – אם כי משחק בגחלים יכול להספיק.

משך הזמן שיקח לתבשילים להתבשל תלוי בבשר שנכנס לקדירה. פויקה צמחונית לא צריכה זמן רב, רק עד לריכוך הירקות. פויקה מהירות יהיו על בסיס עוף או נקניקיות (קדמוניות כמובן), והתבשילים הארוכים יותר יכללו בשר אדום ויכולים לקחת גם שעתיים. אבל, אלה שעתיים בחיק הטבע, באוויר צח ובחברה טובה.

 

פשוט זה יפה

היתרון הגדול ביותר של קדירת הפויקה זה הפשטות שלה. לא צריך לטרוח על דברים נוספים, להתעסק עם אוכל מראש ולהביא כמויות אדירות. ארוחה פשוטה בסיר אחד, שהחוק הבלתי כתוב אומר כי תמיד תצא טעימה.

 

רשימת המצרכים הבסיסית לפויקה

ירקות שורש (גזר, בטטה, תפוחי אדמה, שומר, שורש פטרוזיליה, בצלים, שום, עוד שום, עוד קצת שום, ארטישוק ירושלמי…).

יין. המשקה הארומטי הזה משתלב מצוין בכל תבשילי הקדירה, ועוד יותר בפויקה על גחלים לוחשות. האדום יתאים לבשר אדום, ויין לבן יבש יתאים לעוף. יש הנוהגים להכניס בירה.

בשר. זה יכול להיות בשר אדום (עדיפות לשריר, שפונדרה או אוסובוקו) או עוף – שם נעדיף כרעיים כי לעוף שלם יש נטייה להתייבש והפולקע יתפרקו.

תבלינים. זהו הרי פריט חובה בכל בישול, שמשדרג את הטעמים. עשבים טריים יקפיצו את הפויקה – טימין, רוזמרין, מרווה. כמובן שפלפל שחור גרוס, מלח גס ופפריקה הם חובה.

אורז. כן כן, אורז. הוא סופח את הנוזלים ונותן מרקם ידידותי וכיפי למאכל, ויותר נוח לאכול בחיק הטבע את התבשיל במרקם זה מאשר להתחיל לנגב את הרוטב. את האורז צריך להכניס לקראת הסוף – אם נכניס מוקדם מדי נקבל עיסה ואם נוסיף מאוחר מדי, האורז יהיה קשה. אפשר להכניס גם קטניות (עדיף מונבטות).

משהו מתוק. 1-2 כפות דבש או סילאן יתחברו טוב לבישול הארוך. 

פויקה מתבשל

 

קשה להרוס פויקה, אבל…

לרוב קדירות הפויקה טעם דומה (ומצוין) אבל לתבשיל פויקה שנכשל יש מגוון טעמים:

פויקה מימיי – יותר מדי נוזלים ההופכים את התבשיל ל”מרק בשר”, בו נעלמת הארומה של הבשר, התבלינים והיין. כדי לא להגיע למצב הזה, צריך להשתמש במים במידה. נהוג להוסיף מים עד לכיסוי, ובתחילת הבישול. במהלך הבישול לא צריך להוסיף עוד נוזלים, אלא אם בישלנו על אש חזקה מדי. בסוף הבישול הנוזלים צריכים להיות בערך בשליש גובה הסיר.

תבשיל שרוף – מלבד הבאסה שבלנקות את הפויקה השרופה (תהליך לא פשוט בכלל), גם האוכל השרוף יהיה מתסכל מאוד. חוסר סבלנות ובישול באש גלויה, בתקווה לקיצור התהליך, יביאו לתבשיל פחם במקום קדירה טעימה. גם אם נשרפה רק השכבה התחתונה, כל הקדירה תתמלא בטעמים מעושנים מדי. בישול בגחלים ועם סבלנות יחסוך את עוגמת הנפש.

פויקה עיסתי – יכול לקרות בגלל חוסר סבלנות, המביא לערבוב יתר של התבשיל ולהתפרקות הירקות (והעוף, במידה ויש) או להכנסת האורז מוקדם מדי. 

העקרונות החשובים ביותר בהבטחת פוייקה מוצלחת הם “מים, אש וערנות”. אם יש לכם את המצרכים הנכונים, גחלים, מים  בכמות הנכונה ועירנות (עם סבלנות) לא תגלו קדירה מפוייחת וילד מתייפח, אלא יופי של ארוחה.

 

מתכון בסיסי

חותכים גס את ירקות השורש והבשר. בינתיים מחממים את הפויקה היטב ומוסיפים שמן (קוקוס, זית או גהי – תלוי בכשרות). 

מטגנים את הבצלים ומוסיפים את הבשר/ העוף כדי “לסגור” אותו, באמצעות הצמדה לדפנות הסיר.

מוסיפים את הירקות, מערבבים, ושופכים לפחות מחצית בקבוק יין. מתבלים בנדיבות, מכסים במים וסוגרים את המכסה. נותנים לזה להתבשל כשעתיים ואוכלים בהנאה.

 

אפשר גם בבית, בעיר ובתנור

לא תמיד אפשר לצאת לטבע, אבל ממש בא על פויקה. גם להרוס את הגינה לא בא בחשבון. מזל שכמו כל דבר, גם לזה יש קיצור דרך.

מדורה בקערה: מניחים בחצר קערת נחושת ענקית, ומבעירים בתוכה מדורה. כשיש גחלים, מניחים את הפויקה ומבשלים.

מדורה בתנור: יש קדרות פויקה שצורתן מאפשרת לבשל איתן על הכיריים או להכניסן לתנור. חוסך את כל העשן, הגחלים וכמובן היציאה מהבית.

פויקה 6

 

כמה מתכונים כדי לצאת לדרך

אוסובוקו בפלפלים: אחרי שהפוייקה מתלהטת “סוגרים” ארבע-חמש חתיכות אוסבקו על הדפנות הלוהטות. מוסיפים 2 בצלים חתוכים לחצאים, 5 שיני שום, 4 פלפלים אודמים וירוקים, חצי פלפל ירוק חריף, 2 גזרים חתוכים גס, המון פלפל שחור, מרווה, מלח.

כרעיים ביין לבן: בקדירה מטגנים את הבצל, מוסיפים את הכרעיים ומטגנים אותן קלות. מוסיפים 4 תפוחי אדמה חתוכים לרבעים, כמה כפות סילאן, חצי בקבוק יין לבן יבש (גם חצי יבש ילך). אפשר גם מרווה.

עוף עם נקניק (או כל בשר אחר המתאים לבישול קדירה). מטגנים את הבצל, מוסיפים את הבשר ו”סוגרים” אותו. מוסיפים 2 תפוחי אדמה, 2 גזרים, 2 קבנוסים או קצת נקניק (איכותי. מוסיף המון טעם), חצי בקבוק יין אדום, ו-2 כפות דבש. פלפל שחור, פלפל אדום גרוס יבש, מלח. מכסים במים. אחרי שעה וחצי מוסיפים כוס אורז ואחרי עוד 30 דקות מגישים, בשנייה שהאורז על הדפנות מתחיל להשרף.

תגובות

היה הראשון להגיב על מאמר זה!

  Subscribe  
קבלת עדכונים על