מנצחת את הקרוהן עם פליאו

אורלי קליפר לפני ואחרי

עד גיל 18 סבלתי מבעיות בבטן, לא ידעתי ממה הן נגרמות אבל הנחתי שזה בגלל שאני פשוט בחורה רגישה.
גיל ההתבגרות אצלי היה בעייתי, ואחד הדברים שאפיינו אותי בגיל ההתבגרות זו אכילה רגשית.
עד גיל 18 הייתי ‘רזה’ על פי הקריטריונים המיושנים שקיימים היום. שקלתי 54, שזה משקל שנחשב רזה, אבל לא הייתי בריאה בכלל, ולמען האמת אפילו נראיתי שמנמנה.
בצבא התפרץ לי הקרוהן (יותר נכון – גילו אותו בצבא, לדעתי הוא היה קיים מאז ומתמיד), השתחררתי לאחר שנה ושבעה חודשי סבל בצבא, והתחילו לתת לי כל מיני תרופות, בין היתר סטרואידים.

עליתי ל-80 קילו. אני אוהבת מאוד להאשים את הסטרואידים, שבוודאות היה להם חלק, אבל הרבה מזה היה קשור לאכילה הרגשית שליוותה אותי כל חיי, אכילה רגשית שהתחילה מגיל מאוד צעיר, התגברה עם השנים והדרמות הרבות של גיל הטיפש-עשרה, והגיעה לשיא בצבא.

יחד עם גילוי הקרוהן, הרגשתי שהמצב שלי רק הולך ומחמיר, ושבחיים לא אצליח לצאת מזה.

בהתחלה התאמצתי בעיקר ‘לחיות’. לא הייתי בסכנת מוות אף פעם אבל הרגשתי שהייתי מתה שלוש שנים ועכשיו אני מנסה לקום לתחייה. ניסיתי לאכול יותר טוב, לעשות כושר… אבל כלום לא עזר. הצלחתי לרדת קילו או שניים ומיד עליתי חזרה.

בבדיקות הדם שלי מדד הדלקת היה גבוה מאוד, הכי גבוה שהיה אי פעם, הכבד שלי היה שומני, גילו שיש לי אוסטויפרוזיס, שזה בעצם צפיפות עצם נמוכה, דבר שמאפיין בדרך כלל אנשים מעל גיל 80, וגילו שיש לי עדיין סטרואידים בגוף על אף שלא לקחתי סטרואידים כבר שנתיים. היו לי כאבי ראש כרוניים, ופסוריאזיס שהתבטא בעיקר בקרקפת.
בגזרת הקרוהן- הרופאים כבר המליצו על טיפול ביולוגי, ומאוד חששתי.

ניתנה לי הזדמנות אחרונה – הרופא נתן לי אישור לקנאביס רפואי ואמר שאם זה לא יעבוד ואם לא ארגיש יותר טוב, אני עוברת לטיפול הביולוגי (אחת לשבועיים להזריק לעצמי תרופה, לא דבר שבחורה בת 21 רוצה בחייה…)

ואז נטע, החבר שלי, החליט לטוס ל’טיול הגדול’. הטיסה הזו קרתה כמה חודשים לאחר שאחי הקטן נפטר, והרגשתי נואשת, הבנתי שאם לא אעשה עם עצמי משהו בקרוב, בחיים לא אשרוד את התקופה הזו בלי נטע ואכנס לדכאון.
אז בעקבות המלצה של ידיד טוב, התחלתי פליאו.

אורי קליפר

 

את הפליאו אני מכירה, אבל מאוד נרתעתי בהתחלה פשוט כי חשבתי שזה קיצוני מידי וקשה מידי.
נכנסתי לקבוצה המדהימה בפייסבוק ‘פליאו-סוד ההרזיה של הטבע’, קניתי את הספר ‘הסוד הקדמוני’ והחלטתי לנסות.
ידעתי שעוד חודש אני טסה לפגוש את נטע שכבר בחו”ל, לטיול ארוך יחד, ושאם לא אשנה את התזונה עכשיו, הקרוהן שלי יגיב רע מאוד לטיול בחו”ל.
אז ניסיתי, וגיליתי שזה קל יותר וכיף יותר ממה שנדמה.
ואז גם טסתי לחו”ל לשלושה חודשים, שם נטע הצטרף אלי לפליאו והיינו בערך 80%, כי בכל זאת קשה יותר במרכז אמריקה מבארץ.

בשלושה חודשים האלו לא היו לי התקפים!!! כאבה קצת הבטן מידי פעם, אבל אפילו התקף קטן לא היה.
ערב אחד כולם קיבלו קלקול קיבה אחרי ארוחה בבית חב”ד, ורק אני לא הקאתי! הרגשתי מדהים וחזרתי ארבעה קילו פחות אפילו שלא הקפדתי לגמרי.

כשחזרתי לארץ נכנסנו לפליאו בכל הכח, בכל זאת – התארסנו בחו”ל ועכשיו צריך להשקיע לקראת החתונה… עשיתי את ‘אתגר ה-30’ שזה בעצם פליאו מוקפד מאוד, והרגשתי מדהים. אחר כך גם התחלתי להוסיף אימוני כושר אישיים.

בחתונה שלנו, אחגוג שנה בפליאו, ועכשיו אחרי שמונה חודשים אני יודעת בבטחה שזו הדרך הנכונה.
אני רואה בבדיקות דם תוצאות מדהימות, אני רואה בהרגשה שלי שיפור עצום, אין לי כאבי ראש כמעט (כאשר בעבר זה היה דבר יומיומי), אין לי כמעט כאבי בטן, אני יותר רגועה. הפסוריאזיס נרגע מאוד.
המצב הנפשי שלי מעולה!
ומבחינת מראה, אין לי מושג כמה אני שוקלת , וזה גם לא מעניין אותי, מאמינה שבאיזור ה65, אולי פחות. אני נראית כל כך הרבה יותר טוב מבעבר, אפילו מהתקופה שבה שקלתי 54, המידה שלי במכנס ירדה מ44 ל38, מידת החולצה ירדה מלארג’ לסמול. 

אני בעננים! 

הטעמים השתנו, אני כבר לא אוהבת מתוק כמעט, אין לי חשק לגלוטן או לדברים ‘אסורים’, אני אוכלת בריא וטעים וזול יותר מבעבר, מבשלת כל יום ונהנית מזה. מתאימה הכל לקרוהן, והכי חשוב שגם המצב הנפשי שלי יותר טוב.

בפליאו אומרים שכשאוכלים טוב, שמחים יותר, בריאים יותר, רגועים יותר, ואני עובדה מהלכת לכך שזה נכון. 
הפליאו הציל לי את החיים, באמת. ועל כך אני מודה.

אורי קליפר

תגובות

  Subscribe  
קבלת עדכונים על