גם בגיל 70

תמונת אילוסטרציה

סבא שלי חוגג יום הולדת וחשבתי לשתף את סיפורו האישי.
אני נכדה לסבים וסבתות שהם כולם יוצאי הונגריה-צ'כיה. המטבח ההונגרי-צ'כי ידוע כעשיר בסוכר ובמרגרינה (בגזרה הלא בריאה), חוץ מעוף ודגים ופלפל אדום (בארוחה העיקרית הבריאה).

כשסבא שלי מצד אבי הגיע לגיל 70, הסכרת ושאר הבעיות שהתעוררו אצלו עם הזמן כבר איימו על חייו. הוא היה אצל שני רופאים ושניהם קבעו: לא נותר לך זמן רב. הרופא השני אף הגדיל לקבוע טווח ספיצפי: נותרו לך בין 5-7 שנים. תוכל להמעיט את תופעות הלוואי והקשיים שילכו ויתגברו אם תוריד במינון הסוכר. והנה קח מרשם להורדת כולסטרול, להורדת סוכר, להורדת זה וזה וזה.
סבא שלי, איש דתי מאוד שמאמין בעשייה האישית והוא עצמו שרד את מחנות העבודה בשואה דרך תחבולות נועזות נגד הנאצים (שגם כתב עליהן ספר מדהים), לא מיהר לקנות את כל הכדורים שרשמו לו. עצה אחת הוא כן הפנים, ובגדול: תוריד את מינון הסוכר.
אבל סבא שלי, כמו הבן שלו וכמו הנכדה שלו (אני), כשהוא עושה משהו הוא עושה עד הסוף. אז הוא לא הסתפק בהורדת המינון. הוא הפסיק לחלוטין לאכול את כל הסוכר, הקמח והעמילן שהיה לו בתפריט, כשהלחם היחיד שהוגש על שולחנו היה פרוסת חלה בשבת ומצה בפסח. כמו כן הוא השאיר את הקטניות והפירות. אף רופא לא דיבר איתו על שומן רווי אז הוא לא הפסיק עם העוף והדגים, ובטח שלא עם הפלפלים והפפריקה (בכל זאת, מטבח הונגרי). וכמו אצל מרבית הקשישים האשכנזיים, ברגע שאתה מונע ממנו את העוגות והעוגיות והקרקרים אתה בעצם לא משאיר לו הרבה לאכול. אז סבא שלי גם אכל פחות. ארוחותיו היו מורכבות מהרבה ירקות, מעט פירות, ותמיד איזשהו דג או מרק עוף. בנוסף, אבא שלי רצה לזרוק את ההליכון החשמלי שקנינו ולא השתמשנו, וסבא ביקש אותו. באמצעותו הוא הלך יותר מקילומטר ליום (שזה הרבה במונחים של אדם מבוגר של ימינו, שאינו פעיל כלל מבחינה ספורטיבית) לפחות. לא כולל ההליכות שעשה מחוץ לבית, לבית הכנסת ולחנות ולחברים וכו'.
כל זה קרה לפני 26 שנים.
תעשו את החישוב לבד, בן כמה סבא שלי היום.
אגב, סבתותיי וסבי האחרים מתו עד היום (זכרונם לברכה) מסרטן ומסכרת. איש מהם לא עבר את ה81, ורובם ככולם נזקקו למקל או כיסא גלגלים בהתקרבם לגיל זה.
 
גיל 70
סבא שלי היום זקוף, כמעט ואינו נעזר במקל, ובעיקר – צלול ופיקח, איש שיחה עירני ובעל מזג טוב. אין לו עוזרת פיליפינית, והוא מתגורר בגפו לאחר שסבתי נפטרה לפני שנים רבות. (פעם בשבוע באה אישה לנקות ולסדר ולבשל).
עד היום, הקמח היחיד שהוא אוכל זה בחלה של שבת ובמצות של פסח. התפריט שלו היה ונשאר על טהרת המנה העיקרית (דג/עוף), עם הרבה רוטב הונגרי (עגבניות ופפריקה ושמן או בורשט), ירקות ומעט קטניות מבושלות. כשאנחנו מתארחים במסעדה או כשנוסעים כל המשפחה לבית מלון, הוא תמיד קורא למלצר שיביא לו פרי טרי חתוך במקום הקינוח. תמיד, תמיד. בלי בושה ובלי היסוס.
בעוד חבריו ואני בטוחה שגם רופאיו שניבאו לו מוות עד גיל 77 הפכו כבר סניליים, או חלילה נפטרו, הוא ממשיך ומנהל שיחות אינטליגנטיות ומטייל בשבתות לכל אורך הרחוב עד לבית הכנסת ובחזרה, כשהוא נעזר במקל הליכה בלבד.
לפני שנה זכה לחבוק בן-נין ראשון.
מזל טוב לסבאל'ה, הרבה בריאות ושיזכה גם להחליף קידומת בקרוב…

תגובות

היה הראשון להגיב על מאמר זה!

קבלת עדכונים על