נעמה ביקשה מהגוף מחילה על כל השנים

כמובן שהיא אמרה זאת מדאגה ולא מכוונה רעה, אבל זה העציב אותי כי היא אימתה במשפט הזה את מה שידעתי כבר הרבה זמן:אני זקוקה לשינוי. לא מחר, לא עוד שבוע. עכשיו.

אף פעם לא הייתי רזה. וגם לא שמנה מאד. תמיד באמצע, תלוי בתקופה. אוכל תמיד בא כדי לפצות על משהו – חוסר תשומת לב, בדידות,או כתוצר לוואי של עוד שנאה עצמית חולפת. ניסיתי המון דיאטות, ניסיתי לצום, ניסיתי לאכול רק תפוחים. פעם אחת אפילו רזיתי שמונה קילו בחודש אחד ונראיתי נהדר. מיד נמלאתי שמחה על ההישג המרשים וחגגתי את המאורע עם חודש של בורקסים ובמבה…

אז חיפשתי דיאטה שונה. 

התייעצתי עם חברה טובה והיא אמרה לי שהיא יכולה לספר לי על התזונה שהיא אימצה בתשעת החודשים האחרונים, אבל זה לא לטלפון. הכי עדיף יהיה שנשב ונדבר על הכל. האמת – הסתקרנתי.

נפגשנו למחרת והיא התחילה באקספוזיציה שלמה על כך שבשביל לעשות את מה שהיא עושה אני צריכה לבוא לכל העניין עם ראש פתוח, להבין שהשינוי המחשבתי שאני אצטרך לעשות לא נופל מהשינוי הפיזי. היא הזהירה שהרבה מיתוסים עומדים להתנפץ באותו הערב. אמרה לי שאזדקק להרבה אומץ, נחישות והתמדה. שזו לא דיאטה, אלא דרך חיים, חיים שמשלבים אימונים, תזונה שבריאה לגוף שלנו והרבה אושר. אני זוכרת איך העיניים שלי נצצו. הייתי מוכנה ונלהבת להתחיל את הפרק הזה בחיים שלי.

השלב הראשון היה “אתגר 30”. שלושים ימים שבהם ביקשתי מחילה מהגוף שלי על שנים של התעללות. בשבועיים הראשונים לא היה לי קל – הגוף שלי רצה פחמימות שלא יכלתי לתת לו. מהר מאד גם זה עבר. הכל נהיה יותר קל. נהניתי להשקיע בעצמי עם חביתות מפנקות בבוקר, עם שפע של בשר, פירות ואגוזים. קראתי בבלוגים של אנשים שמתארים את חוויית “אתגר 30” שלהם וזה עזר לי מאד. הנה, אני לא לבד, אנשים אחרים עשו את זה לפניי והצליחו בגדול.

אותה חברה טובה, שלימים הפכה להיות המנטורית והמוזה שלי לענייני פליאו, הכינה לי בסוף האתגר (שיצא בפורים) משלוח מנות פליאוליתי. פרס טעים וכיפי. יאמ.

היא גם בנתה לי תכנית אימונים ביתית שתרגלתי בעקביות במשך חודש. לאחר מכן נרשמתי למכון כושר, ושם בנתה לי מאמנת הכושר אימון שעובד על חיטוב הגוף בדופק גבוה, אימון לא פשוט בכלל. בחודש הבא אני עומדת להתחיל להתאמן בקרוספיט, משהו שאני רוצה כבר הרבה זמן לעשות.
השינוי הכי גדול שנבע כתוצאה מהתזונה הזו – אני כבר לא סובלת מאותם כאבי בטן כרוניים שעינו אותי במשך כל חיי. מאז שאני זוכרת את עצמי כאבה לי הבטן, עד שבאיזשהו שלב פשוט קיבלתי את כאבי הבטן כעובדה. “הם חלק בלתי נפרד ממני ואין מה לעשות בנידון”, חשבתי. אז זהו, שלא. מאז שהתחלתי לאכול פליאו – כאבי הבטן נעלמו כלא היו. 

נרפאתי.
רק בשביל זה היה שווה לעבור את כל התהליך הזה.

אז מה השתנה אצלי מאז פליאו? הכל בעצם:
אני מרגישה מעולה. אנרגטית יותר מהרגיל. קופצת מהמיטה בבוקר עם חיוך (לפני פליאו הייתי גארפילד, בכל מה שקשור לבוקר). נהנית להשקיע בעצמי. נהנית מהמקלחת של אחרי אימון. נהנית מקהילת פייסבוק תומכת ומדהימה. חזקה יותר. חטובה יותר. שמחה יותר. בריאה יותר.
סוף-סוף, לראשונה בחיי, אני עושה משהו טוב למען הגוף שלי. מתוך אהבה עצמית טהורה. מרגישה חזקה, בריאה ומאושרת מאי פעם.