מאז שאני זוכר את עצמי היו לי תמיד כאבי בטן.
מעולם לא הייתי מצליח להתרכז בלימודים ותמיד הייתי נרדם (כבר בגן! כן כן, אמא שלי אמרה לי שכל יום אחרי הסנדוויץ’ הייתי נזרק באיזה פינה והולך לישון). לאורך כל התיכון היו לי בעיות שינה שהרסו לי עוד יותר את הלימודים, ובכלל – כל מיני כאבים בגוף. אני זוכר שפעם אחת כאבי הבטן היו כל כך חזקים שאישפזו אותי, ורק אחרי צום של 24 שעות כאב הבטן נרגע. האחות אישרה לי לרדת ולאכול פיצה מהפיצרייה שיש בביה”ח, ואז… ישר שלשול חריף ודקירות חזקות בבטן.
סה”כ 18 שנה של בעיות קשב וריכוז, כאבי בטן, אף סתום תמידית, כאבי בטן, דלקות חוזרות, עייפות כרונית. רוב הבגרויות שלי על הפנים, חוץ מהמקצועות המדעיים, בהם הייתי טוב יחסית. אם אני מסתכל אחורה – סיוט.
לפני הצבא החלטתי להתאמן חזק בכדי להגיע לקרבי. עבדץי רוב היום ובערב התאמנתי לקראת הגיוס, רץ, מתאמן בקונג פו, מרים כבד, פעיל ספורטיבית כל היום, אבל עדיין, הרגשתי שמשהו ”דפוק”. ואז, אחרי כמעט שנה, כמה שבועות לפני הגיוס לגולני: תאונת אופנוע. אחריה נאצלתי לשבת בבית תקופה ארוכה, ולאט לאט חקרתי והגעתי לבלוג של ”מר קדמוני” הלא הוא דעאל.
אני די קיצוני בשינויים שאני עושה, אז תוך יום אחד החלטתי ועברתי לפליאו – לא לחם, לא סוכר, לא שמנים צמחיים. מה גם שתמיד אהבתי לאכול בשר. בתור ילד הייתי אוהב לאכול מוח, כבד, סרדינים, לשון ואפילו אשכים. גם אהבתי לבשל.
מצאתי את עצמי קורא בבלוג, מחפש בבלוגים אחרים, מרגיש ששורף לי מבתוך שאני לא יכול להתאמן אבל מפצה על כך עם האוכל. ופתאום, השינה מתחילה להיות שינה, אני כבר לא עייף, מצליח לקרוא ספר מבלי לעקוב אחרי נמלים, מצליח לנשום מהאף, הנפיחות בבטן יורדת, פתאום היציאות תקינות, אין כאבי בטן, מתחילים לראות קוביות, וורידים בכתפיים. הרגשתי שאני על הגל, שאני מתחיל לחיות!
ואז… הגיוס. לא אפרט את כל התהליך אבל נלחמתי עם הצבא כדי להגיע לתפקיד איכותי למרות הפציעה, והגעתי לשם.
הטירונות – חודש שלם שלבושים במדי א’ בלויים, ישנים באוהלים וחוטפים קצת צעקות מאנשים הזויים, בקטנה, אבל העניין שלי עם האוכל היה הדבר הרציני באמת. הייתי מוצא את עצמי אוכל 30 ביצים ביום! מלא ירקות, בשר אם היה, בטטות, מלא גבינות סקי וקוטג’ (ידעתי שאני רגיש לחלב אבל לא הייתה לי ברירה), וכמובן אגוזים, סרדינים וטונה שהבאתי מהבית. לאחר מכן שובצתי בתפקיד. איך נשמע לכם לסגור 28 יום בחור? מה גם שכל פעם החור הזה השתנה…
הצטיידתי כל פעם ביותר מ3 ק”ג חמאה, שמנת חמוצה, טונות – פיתחתי בכל מקום שהייתי בו קשרים עם הטבח, הצלחתי להשיג כל יום ביצים,ירקות וכו’. כמובן שהיו ימים שלא היה לי מה לאכול ונאלצתי לאכול נקנקיות, דבר שגרם לי לליחה מרובה בגלל הסויה שיש בהן. אם אכלתי שניצל מעובד,לא יכלתי לזוז מהמיטה יומיים.
אבל בסה”כ, בדיקות הדם שלי היו מעולות, עם יחס מעולה בין כולסטרול טוב לשומנים בדם.
HDL 78
LDL 131
tri-g 43
אחרי שנה וחצי בערך התחיל להימאס עלי כל הקטע ופניתי לרופא גסטרו. לדברי הרופא, רק אם אוכל 3 חודשים גלוטן יוכלו לראות אם יש לי צליאק או לא. אז אכלתי כמה חודשים גלוטן. תקופה נוראית. אין יום שלא הייתי 10 פעמים בשירותים, הקאות, אנמיה, חולשה. ירדתי למשקל של 54 ק”ג על 1.74 ס”מ!! לפני האכילת גלוטן הייתי על משקל 65 ק”ג. בסופו של דבר, לאחר בדיקה גנטית, התברר שאני נושא לא חולה צליאק, אלא שיש לי רגישות לגלוטן. סביר להניח שיש את זה היום להמון אנשים אחרים.
כיום אני מתנסה באפס פחמימות. אוכל פעם ב 24 שעות, ארוחה אחת ביום שכוללת 80% שומן, בשר, דגי פרא שמנים ואני שוקל 67 ק”ג! על אחוז שומני אפסי, קוביות בבטן וורידים על החזה והכתפיים.
התזונה בעצם עזרה לי לעלות במשקל מסת שריר נקיה ולהיפטר מהמון בעיות שבעצם הרסו לי את הילדות.
התזונה הקדמונית הצילה לי את החיים.
תגובות